בספרה הדרך אל האושר (2011 [2007]: 103-106) מפרטת חוקרת האושר
סוניה ליובומירסקי את ההשפעות החיוביות שיש להכרת תודה על מגוון תחומי החיים של אלו המבצעים זאת:
אנו לומדים להעריך את רגעי ההנאה הקטנים בחיים ולחוות אותם ביתר-עוצמה.
כשאנו מכירים תודה לאנשים שעשו משהו טוב למעננו או לדברים שהצלחנו לעשות, אנו רואים את עצמנו כפעילים יוזמים ויעילים יותר.
ומהסיבות הרשומות מעלה, אנשים המכירים תודה אהודים יותר ולכן מפתחים קשרים חברתיים
חדשים במהירות ובקלות רבות יותר.
תרגיל מכתב תודה מעלה את רמת האושר באופן מיידי, ומשאיר את רמת האושר גבוהה עד חודש לאחר ביצוע התרגיל.
ההנחיות לביצוע התרגיל פשוטות:
בחרו אדם שאתם אוהבים ומעריכים מאז ומעולם, או מישהו שעשה משהו טוב למענכם לאחרונה או לפני זמן – וכתבו לו מכתב תודה.
במכתב, ספרו על המעשה שעשה ועל האופן שבו השפיע המעשה הזה עליכם ועל חייכם.
מכתב כזה כתבתי לסייעת בגן של הבן שלי. יום אחד הוא התעקש לבוא עם בובת הכלבלב האהובה שלו לגן. בחצר הגן, נפלה אחת מעיני הכלבלב ואבדה. הסייעת ראתה אותו מחפש בבכי את העין האבודה בכל רחבי החצר, סורק כל פינה שוב ושוב בדמעות – ללא הצלחה.
היא הזדהתה עם הצער שלו, נכנסה לגן, מצאה בובה אחרת עם עין דומה ותפרה לו בַּמָּקוֹם את העין החדשה לכלבלב שלו. שמחתו לא ידעה גבול (והכלבלב עד היום ישן לידו במיטה).
מכתב נוסף כתבתי גם למורה שלי להיסטוריה בתיכון, שהפכה אותי באחת (ובלי שהתכוונה לכך) מתלמיד בינוני ומשועמם - לתלמיד מצטיין, יוזם ומתנדב, ולימדה אותי שיעור חשוב על אחת התכונות החזקות שלי: אהבת הלמידה.
אבל לא חייבים לכתוב רק מכתב על מעשה ספונטני שמישהו עשה לכם.
אפשר בהחלט לבחור ולספר במכתב התודה דווקא על אדם חשוב בחייכם ועל המשמעות שלו בשבילכם – בלי קשר למעשה ספציפי שהוא עשה, אלא פשוט בגלל מי שהוא.
אפשר לכתוב מכתב כזה לבן משפחה (אבא, אמא, אחות), או לחבר/ה קרוב/ה.
ומה עושים עם המכתב?
ההשפעה הגבוהה ביותר על רמת האושר המיידי שלכם תהיה כשתקבעו איתו פגישה ובה תקריאו את המכתב באוזניו, ותראו את תגובתו.
אפשרויות נוספות שיעלו את מידת האושר אך במידה פחותה הן לשלוח את המכתב בדואר, ואפשר גם לכתוב את המכתב למגירה בלי לשלוח. עצם כתיבת המכתב יתרום במידה מסוימת לאושרכם.
רק אל תכתבו מייל. בבקשה, לא מייל.
הקדשת הזמן לכתיבה, חשיבה על התוכן והניסוח, התעכבות על הפרטים ואפילו לדמיין את תגובת המקבל – הם כולם חלק חשוב בתהליך. אל תוותרו עליהם.
ולמרות שזה לא כתוב בשום ספר,
אני מוסיף לתרגיל תנאי שבעיני הוא חשוב: על האדם שלו אתם כותבים להיות חי,
כיוון שכתיבה לאדם שנפטר היא יותר תרפויטית ונועדה למטרת התגברות על חוויה טראומטית כחלק מריפוי נפשי בשלבי אבל. ולא זו מטרת התרגיל הנ"ל.
שתפו, שתפו: איך היה לכתוב את המכתב? מה היתה התגובה של המקבל?
כמה זמן הלכתם על עננים אחרי שהקראתם לו את המכתב?
כמה זה תרם לאושר שלכם ושל זה שקיבל את המכתב?
הייתם עושים זאת שוב?
תהנו!
|
|
|
|
קבלו פוסטים חדשים למייל: |
אני גם כאן: 
|
מקסים וכה נכון....
השבמחק