יום רביעי, 28 בדצמבר 2011

תרגיל 2: הנאות וסיפוקים



אז מה גורם לכם הנאה?
מה מעניק לכם סיפוק?
בכמה הנאות וסיפוקים אתם מתבלים את היום-יום שלכם?

כהמשך ישיר לפוסט האחרון,
התרגיל הבא נועד לעזור לכם לזהות את מקורות ההנאה והסיפוק שלכם,
ללמוד עד כמה
הפעילויות היומיומיות שלכם מספקות לכם אותן –
ולתת לכם תמונת מצב שתעלה למודעות את הצורך בשינוי ואיפה בדיוק לשנות.

במהלך שבוע שלם (ראשון-שבת כולל) עקבו אחר הפעולות היומיומיות הגדולות שלכם
(כאלו שצורכות מכם זמן משמעותי, רצוי מעל חצי שעה-שעה ביום. צחצוח שיניים, לדוגמה, לא נכנס לתרגיל.
אלא אם אתם מצחצחים שיניים מעל שעה, ואז יש לנו פה עניין עם OCD - וזה כבר לא אני, זה פופטיץ).


קראו עוד...

יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

נוסחת האושר: שליטה שלי

ספטמבר 2008

תקוע.
שוב פעם תקוע.
אני מביט באוטובוס חולף על פני בעיניים רושפות אש. הוא מחזיר לי נפיחת עשן מזלזלת ונעלם.
'כל עַכָּבָה לטובה', אני משנן לעצמי אמת נצחית, שכמעט אף פעם לא מצליחה להשתדך לרגע ממשי בהווה.
שש וחצי בערב, אחרי 13 שעות עבודה, וגם שעון הקיץ המונה את ימיו האחרונים, לא יכול לסתיו, שממהר להחשיך את העולם מוקדם מהצפוי.
קר.
'העיקר שעוד יום נגמר', מאגר משפטי העידוד המדולדל שלי נוקם בי על הזנחה של שנים, ואני מתחיל להקיף את התחנה במעגלים בניסיון (כושל) להתחמם ולהירגע.

כרגיל לשעה, התחנה עמוסה בצללים של וורקוהוליקים עייפים. את רובם אני מכיר, חולקים המתנה משותפת כבר שנים. אף אחד לא מחייך. כולם מכונסים אל עצמם, מתעלמים מכל נוכחות, כולל זו שלהם. מביטים בעיניים טרוטות לאופק, שנקי מכל חדש.
'אני אחד מהם?!', אני תוהה ובלי משים מתחיל להתרחק.
אם כבר לצעוד, עדיף קדימה.
אני שובר את המעגל שנכלאתי בו מבחירה, ומתקדם בצעדים מהירים, כמעט בריצה, לעבר התחנה שבמעלה הרחוב. 'אם אצליח, הרווחתי גם צעידה טובה וגם מקום טוב יותר לָשֶׁבֶת'.

קראו עוד...

יום שני, 5 בדצמבר 2011

נוסחת האושר: נסיבות חיים

אוגוסט 1999

- "מה אני אעשה בזה?"
אני עומד מול מיכל, מנהלת הצוות שלי, שוקל מיד ליד את קוביית הפלסטיק השחורה משובצת הכפתורים ומחודדת האנטנה.
- "תדבר", היא עונה בתמיהה מהולה בתרעומת על חוסר הנכונות שלי להיסחף אל תוך החגיגה.
המוקד לובש חג היום. כל הנציגים מקבלים טלפון סלולרי חינם!
המכשיר (מחודש), השיחות (ללא הגבלה), האסמסים (בפוטנציה – ההמצאה טרם הגיעה לארץ) – הכל חינם.
מוותיק ועד חדש, מנציג ועד אחמ"ש – ההתרגשות אוחזת בכולם, והם מחליפים באובססיביות מספרי טלפון, מתקתקים אותם במרץ בזכרון של "סם הקוסם" (סמסונג 411, עד 70 זכרונות( ומתלבטים בין 8 צלצולים מובנים (מהמבחר המגוון הזה, רק אחד הוא אופציה נסבלת, מה שגורם לכך שכל פעם שהצלצול מתנגן במוקד, כולם ממששים את אחוריהם בציפייה מלאת תקווה לעתיד טוב יותר).
ורק אני, משבית שמחות ציני, מסנן "תודה" עבשה, וזורק את הקוסם לתיק, נלהב מעצם האדישות שלי כלפיו.

- "עם מי כבר יש לי לדבר?!", אני שב ותוהה בבית על קנקנה של הקופסה השחורה הזו, ובהינף יד החלטי מטביע אותה בארון בגדי החורף, מתחת לערימת גופיות פלנל דהויות (טוב, צהובות), שהייתי צריך לזרוק כבר בחורף שעבר.
עוד המצאה מיותרת.
קראו עוד...