יומיים בלבד אחרי שפרסמתי את הפוסט האחרון, הייתי עד לשיחה בין עמיתים שהתרחשה בסמוך אלי, עם אדם המחזיק במשרה בכירה מרופדת בתנאים מפנקים - במקצוע מכובד ביותר.
"מה לעשות, ככה זה. מניסיוני, תמיד כדאי לצפות לגרוע מכל - כי ברוב הפעמים, תאמינו לי, זה מה שיקרה."
הפוסט האחרון עסק בדרך עקיפה גם באופטימיזם ופסימיזם, ועל כך שרוב המחקרים מציגים מסקנות די דומות, וממליצים לאמץ גישה חיובית לרוב הסיטואציות והאינטראקציות שלנו בחיים.
אבל...יש מקצוע אחד ששמור בו מקום של כבוד לפסימיות ולגישה שלילית,
והוא דווקא אחד המקצועות החופשיים, היוקרתיים והמכניסים יותר: עריכת דין.
סטודנטים פסימיים הלומדים למקצוע הזה, משיגים תוצאות טובות יותר מסטודנטים אופטימיים;
עו"ד פסימיים העוסקים במקצוע הזה, מצליחים יותר מעמיתיהם האופטימיים הבוחרים בו.
מתברר שאימוץ פילוסופיית "חצי הכוס הריקה" מולידה עורכי דין מוצלחים במיוחד.
אלא שלהצלחה הזו מתלוות גם כמה תופעות לוואי...
