"סליחה, יש לכם רוֹקֵט?"
דוחף ביד אחת עגלה עמוסת ירקות ואוחז ביד שניה את הסמארטפון שלי עם רשימת הקניות - אני פונה בחיוך נרגש של התחלה חדשה אל הסדרן הראשון שאני נתקל בו.
הוא מפזיל עין זועמת אחת לעברי, תוך ניסיון לשחרר את רגל שמאל מתחת לגלגלי העגלה שלי -
ומרעים במבטא כבד: "פה אין צעצוע, אדון."
אני מרחיב חיוך גדול יותר לעברו, ובהטיית ראש של הבנה וחמלה (מסכנים אוכלי הנבלות האלה, מה הם מבינים בבריאות), מעמיד אותו על טעותו: "אני לא מחפש משחק, אני מחפש רוֹקֵט."
- "מה רוֹקֵט, מי רוֹקֵט?", הוא יורק לעברי בזעם, "זה בום-בום-טח-טח פה? זה פה ירקות זה פה!"
...
הופה, יש מצב שהוא איים עלי כרגע ברצח?
