יום רביעי, 28 בדצמבר 2011

תרגיל 2: הנאות וסיפוקים



אז מה גורם לכם הנאה?
מה מעניק לכם סיפוק?
בכמה הנאות וסיפוקים אתם מתבלים את היום-יום שלכם?

כהמשך ישיר לפוסט האחרון,
התרגיל הבא נועד לעזור לכם לזהות את מקורות ההנאה והסיפוק שלכם,
ללמוד עד כמה
הפעילויות היומיומיות שלכם מספקות לכם אותן –
ולתת לכם תמונת מצב שתעלה למודעות את הצורך בשינוי ואיפה בדיוק לשנות.

במהלך שבוע שלם (ראשון-שבת כולל) עקבו אחר הפעולות היומיומיות הגדולות שלכם
(כאלו שצורכות מכם זמן משמעותי, רצוי מעל חצי שעה-שעה ביום. צחצוח שיניים, לדוגמה, לא נכנס לתרגיל.
אלא אם אתם מצחצחים שיניים מעל שעה, ואז יש לנו פה עניין עם OCD - וזה כבר לא אני, זה פופטיץ).


קראו עוד...

יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

נוסחת האושר: שליטה שלי

ספטמבר 2008

תקוע.
שוב פעם תקוע.
אני מביט באוטובוס חולף על פני בעיניים רושפות אש. הוא מחזיר לי נפיחת עשן מזלזלת ונעלם.
'כל עַכָּבָה לטובה', אני משנן לעצמי אמת נצחית, שכמעט אף פעם לא מצליחה להשתדך לרגע ממשי בהווה.
שש וחצי בערב, אחרי 13 שעות עבודה, וגם שעון הקיץ המונה את ימיו האחרונים, לא יכול לסתיו, שממהר להחשיך את העולם מוקדם מהצפוי.
קר.
'העיקר שעוד יום נגמר', מאגר משפטי העידוד המדולדל שלי נוקם בי על הזנחה של שנים, ואני מתחיל להקיף את התחנה במעגלים בניסיון (כושל) להתחמם ולהירגע.

כרגיל לשעה, התחנה עמוסה בצללים של וורקוהוליקים עייפים. את רובם אני מכיר, חולקים המתנה משותפת כבר שנים. אף אחד לא מחייך. כולם מכונסים אל עצמם, מתעלמים מכל נוכחות, כולל זו שלהם. מביטים בעיניים טרוטות לאופק, שנקי מכל חדש.
'אני אחד מהם?!', אני תוהה ובלי משים מתחיל להתרחק.
אם כבר לצעוד, עדיף קדימה.
אני שובר את המעגל שנכלאתי בו מבחירה, ומתקדם בצעדים מהירים, כמעט בריצה, לעבר התחנה שבמעלה הרחוב. 'אם אצליח, הרווחתי גם צעידה טובה וגם מקום טוב יותר לָשֶׁבֶת'.

קראו עוד...

יום שני, 5 בדצמבר 2011

נוסחת האושר: נסיבות חיים

אוגוסט 1999

- "מה אני אעשה בזה?"
אני עומד מול מיכל, מנהלת הצוות שלי, שוקל מיד ליד את קוביית הפלסטיק השחורה משובצת הכפתורים ומחודדת האנטנה.
- "תדבר", היא עונה בתמיהה מהולה בתרעומת על חוסר הנכונות שלי להיסחף אל תוך החגיגה.
המוקד לובש חג היום. כל הנציגים מקבלים טלפון סלולרי חינם!
המכשיר (מחודש), השיחות (ללא הגבלה), האסמסים (בפוטנציה – ההמצאה טרם הגיעה לארץ) – הכל חינם.
מוותיק ועד חדש, מנציג ועד אחמ"ש – ההתרגשות אוחזת בכולם, והם מחליפים באובססיביות מספרי טלפון, מתקתקים אותם במרץ בזכרון של "סם הקוסם" (סמסונג 411, עד 70 זכרונות( ומתלבטים בין 8 צלצולים מובנים (מהמבחר המגוון הזה, רק אחד הוא אופציה נסבלת, מה שגורם לכך שכל פעם שהצלצול מתנגן במוקד, כולם ממששים את אחוריהם בציפייה מלאת תקווה לעתיד טוב יותר).
ורק אני, משבית שמחות ציני, מסנן "תודה" עבשה, וזורק את הקוסם לתיק, נלהב מעצם האדישות שלי כלפיו.

- "עם מי כבר יש לי לדבר?!", אני שב ותוהה בבית על קנקנה של הקופסה השחורה הזו, ובהינף יד החלטי מטביע אותה בארון בגדי החורף, מתחת לערימת גופיות פלנל דהויות (טוב, צהובות), שהייתי צריך לזרוק כבר בחורף שעבר.
עוד המצאה מיותרת.
קראו עוד...

יום רביעי, 23 בנובמבר 2011

תרגיל 1: דע את עצמך



התרגיל הראשון מגיע מתחום האינטליגנציה הרגשית
והוא נחשב תרגיל בסיסי וחשוב לתחילת הדרך:
מה אנשים חושבים עלי?
ערכו טבלה פשוטה בת 2 עמודות. בעמודה הראשונה רשמו בטור
שמות של אנשים מסביבתכם הקרובה.

בחרו אנשים ספציפיים מכל מיני מעגלים (קרובים ורחוקים).
גוונו: בן/בת זוג, אבא/אמא, חמות/חם, ילדים, חבר/חברה,
שותפים לעבודה, שכן, הגרוש/גרושה, המורה של הילדה - ואלו רק הצעות (מצאו עוד).


לאחר מכן חשבו וכתבו בעמודה השניה: מה הם היו אומרים עלי?
איך יתארו את האופי ואת ההתנהגות שלי? מה הם יציינו לטובה בי? מה הם יציינו פחות לטובה?
מה המעשים שלי שאותם הם יזכרו כשידברו עלי? מהם הטובים, מהם הפחות טובים?

היו כנים ואמיתיים בתשובותיכם, נסו להיכנס לנעליהם ולראות את נקודת מבטם
כשהם מדברים עליכם מכל אותן בחינות. 

פנו לתרגיל הזה שעה-שעתיים שקטות ונקיות מהפרעות, כדי שתוכלו להפיק ממנו את המיטב.



מטרת התרגיל:

לאחר ביצוע התרגיל, הביטו בתוצאות וחשבו:
1.      האם מערכות היחסים החשובות של חיי מתנהלות לשביעות רצוני?
2.      האם אני מתנהל לשביעות רצוני?

זה תרגיל במודעות עצמית ובמודעות חברתית.
(ואפשר לקחת אותו רחוק יותר, כתרגיל מבוא בהגדרת מטרות ובקביעת ערכים לחיים).
התרגיל מאפשר לאנשים המבצעים אותו להגיע לתובנות אישיות, שמביאות לשינוי בחייהם.
רבים מאיתנו נגררים למקצוע כלשהו שנראה "בטוח", "יציב", "מתגמל"
ונסחפים לתוך המרוץ אחר הצלחה והישגים, לפני שהספיקו לעצור
ולחשוב האם זה באמת מה שהם רוצים לעשות בחיים.
לא פעם אנחנו נסחפים לויכוחים, מריבות ורגשות שליליים עם אהובינו,
בלי לשקול את מידת הפגיעה במערכת היחסים מול מידת החשיבות של נושא הויכוח.

זהו מעין תרגיל פוסט מורטם (שאחרי מוות): מה השגתי ואיפה הטבעתי את חותמי?
במערכות היחסים שלי כמו גם ביעדים שהצבתי לי.
כדי לראות ולהבין מה באמת חשוב לנו בחיים – עלינו להתייחס לכל יום כאילו הוא האחרון שלנו עלי אדמות.

בהרצאה שנשא באוניברסיטת סטנפורד ב-2005, אמר סטיב ג'ובס:
"אני מביט במראה כל
בוקר ושואל את עצמי: 'בהנחה שזה יומי האחרון, האם ברצוני לעשות מה שבכוונתי לעשות היום בפועל?' אם התשובה הייתה 'לא' במשך יותר מדי ימים ברצף, ידעתי שאני צריך לשנות משהו."
במשפחה, מול חברים, בעבודה, עם עצמכם - שאלו תמיד: אם היום יומי האחרון,
האם עשיתי משהו שאני באמת רוצה היום? איך קידמתי היום את מה שסימנתי לי כמטרה בחיים?
האם הייתי נכנס רגשית לויכוח הזה?
איך הייתי בוחר לנסח את עצמי בפני האדם שמולי?

רוב הדברים נראים אחרת לגמרי כשרואים אותם מהפריזמה הזו.
הם פשוט מקבלים פרופורציות.
זאת, כיוון שמול עינינו עומדים הערכים שהחלטנו להתנהל לאורם והמטרות שבחרנו להשיג,
ואם דבר כלשהו אינו חלק מקידום אותן מטרות או שהוא לא עולה בקנה אחד עם ערכי חיינו –
הוא הופך לפחוּת חשיבות ומשמעות.
אנו לא נותנים לו להסיט אותנו מהדרך, ולא נגררים אחריו.
כשאתם רואים מראש את הסוף, אתם מוּנָעים יותר ממה שחשוב לכם באמת,
ההתנהגות שלכם והפעולות שלכם נובעות מתוך ערכים ומטרות-על קבועים שהגדרתם.
אתם תיקלעו פחות לסערות רגשיות משניות מול אחרים, תדעו לשלוט ברגשות שלכם טוב יותר,
תגיבו פחות לנסיבות זמניות וחולפות.
תהיו ממוקדים ושלווים יותר, ושינויים סביבכם ילוו בתחושת קבלה וביטחון על ידכם.
התרגיל לקוח מתוך ספרו של סטיבן קובי, שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד
(מומלץ! עוד נדבר על הספר בהמשך).



 



קראו עוד...

יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

נוסחת האושר: גנים ותורשה

(כל) בוקר שבת, 1986

07:30:
- "שי, יא' עָיוּנִי, אוּם" ('שי, עיניים שלי, קום')
- "חרררר...". התגובה היחידה הנשמעת מהכיוון שלי היא נחירה עמומה.

07:40:
- "חַבִּיבּ אַלְבִּי
, אוּם, אוּם" (מחמד ליבי, קום, קום').
- "עוד קצת...", אני מתהפך לצד השני וליתר ביטחון גם חופר גומחה עם הראש מתחת לכרית.
- "טַיֶּיב..." (טוב).

07:45:
- "
אוּם יא' אִבְּנְ'אַל מֶחְרוֹם (תרשו לי לא לתרגם), אוּם. שעה שמונה פחות רבע. אוּם!"
מטושטש וקצת המום משינוי הטקטיקה המהיר, אני פוקח חצי עין, ורואה מבעד לסורגי הריסים הדביקים את סבתא שלי. נשענת על מטאטא מותש ובעיניה אש שלהבת-יָה.
- "סבתא...", אני מתחנן, "שבת...".


קראו עוד...

יום חמישי, 27 באוקטובר 2011

מבוא (חלק ב'): כשהאושר זורם בדם...


מרץ 2007, 09:15

רץ.
שתים-שתיים אני גומע את המדרגות לקומה הראשונה בדרך למשרד.
אני יודע שאני מאחר. לא יודע לאן.
מציץ בחטף מבעד לדלתות משרדים פתוחות לראות מי כבר הגיע. אין זמן להגיד שלום.
בטח מחכים לי.
הייתי צריך לצאת יותר מוקדם.
אפילו אשתי זירזה אותי לקום הבוקר, וזה סימן ממש רציני שכבר מזמן הייתי צריך להתעורר לבוקר החדש.
"עזבי", פיהקתי לה, מתמתח ומנסה לשחרר את הליפוף של השמיכה סביב רגל שמאל,
"עד שמצאתי איפה לחנות...תני לנצל את זה עד הסוף".
-" בוקר טוב, זה הסוף", היא מחזירה אותי למציאות בפסקנות פסימית במיוחד.

קראו עוד...

יום שני, 10 באוקטובר 2011

מבוא (חלק א'): להקדים תרופה


מרץ 2007, 08:10.

תקוע.
לא זז.
לא 'מזדחל', לא 'נע באיטיות', לא 'משתרך'. תקוע.
פקק.
'אוֹטוֹסְטְרָאדִיס', אני מסנן בזעם לא כבוש לעבר אֵל  כבישים לא קיים, " גם הבוקר קמת עם עצירות?'
אולי כדאי שתשקול מעבר לנקטר אלים לייט, עם כמה חיידקי ביפידו, שיקלו לך קצת את הלחץ ביציאות
(למה הוא תמיד מתאפק, למה?).

אני יודע שאני מאחר. לא יודע לאן.
זמן ומרחב מתערבלים לאותו ענן אבק גדול שהיה כאן גם אתמול.  
אני מתעלם, אוחז את ההגה בשתי ידיים נחושות ומביט קדימה. הנה, תכף נוסעים.
עיני מציצות במראה הקדמית, שמשקפת לי מראות שעברתי על פניהם מזמן.

קראו עוד...

יום שלישי, 13 בספטמבר 2011

אושר על Hold (פרולוג)



האם אתה מאושר
?
האם את מאושרת?

אני משער שלרובכם אין ממש בעיה עם השאלה.
לגבי התשובה – זה כבר סיפור אחר.
וכיאה למסורת הישראלית, שבה עונים על שאלה בשאלה –
ברור לי שאתם מכינים הפצצה אווירית רצינית:



"רגע, תגדיר: מה זה אושר?", "מה, אתה מתכוון ממש מאושר, עם השלווה והנחלה והכל?",
"כשאתה אומר 'אושר' זה רק עכשיו או כל הזמן בלי הפסקה?", "השתגעת, איך אפשר להיות
מאושר כל הזמן במדינה הזאת?", "ת'אמת, נכון שאתה מהכת הסיינטולוגית הזאת של
טום קרוז?" "מה, זה מבחן כזה? כמה קיבלתי?"

קראו עוד...