יום חמישי, 29 בנובמבר 2012

בין קודש לחול: על פסיכולוגיה חיובית, דת ואמונה



     ערב שבת, 1986

"שׁוֹבּוֹוות' !"
זעקת חרדת-הקודש של סבתא מהדהדת בכל חדרי הלב והבית, מזעזעת את שלוות צלחות החרסינה מעוטרות הפרחים, המסודרות בערימה ממושמעת בראש שולחן האוכל - ומרעידה ממקומו את הראי בחדר המקלחת, ממנו ניבטות פניה סחופות הדמע של אסנת.
אסנת משפילה ראשה, נשענת על הכיור בידיים רועדות, יבבותיה הולכות ומתעצמות, כשהתמונות עולות שוב ושוב בראשה: לא יכולה להיזכר, לא מצליחה לשכוח.
חוסר-הגינותם של החיים הותיר את רישומו הכעור גם בפניו של אסף:
הוא יושב במרכז הסלון, המום מעוצמת הרגש שסחטו ממנו המראות הקשים, שתי עיניו פעורות נכוחה, שפתיו רועדות ואגרופיו קפוצים. גם הוא מסרב לקבל, מתקשה להכיל.
- "אני לא בוכה...",  הוא זועק אל חלל החדר, ומזנק אחרי אחותו לחדר המקלחת, מכסה פניו בזרועו השמאלית, פותח את הברז -ומניח לזרם הגועש לשטוף את שאריות יגונו.

כל ערב שבת אותו סיפור. רגע לפני ארוחת השבת אצל סבתא: הסרט הערבי.
קראו עוד...

יום שישי, 23 בנובמבר 2012

תרגיל: לאהוב את מה שעושים, לעשות את מה שאוהבים





אחרי שדיברנו כל-כך הרבה על הכרת החוזקות שלנו והתרכזות בפיתוח שלהן
(במקום בניסיונות לתקן את החולשות) - הגיע הזמן לייצר מהן קצת אושר.
והדרך הבטוחה לנתב את החוזקות שלנו להנפקת מניות אושר - היא להשתמש בהן כמה שיותר ביום-יום.
ומה אנחנו עושים בעיקר ביום-יום? בד"כ, עובדים.

אלא שלא פעם, אנחנו 'מתגלגלים' למה שאנחנו עושים, ואפילו הופכים למומחים בעבודה שנקלענו אליה ביד המקרה, בלי שהתכוונו.
חלקנו בחרנו בצעירותנו בעבודה שחשבנו שתסב לנו אושר וסיפוק,
הוצאנו שנים ארוכות בלימודים
, ואחרי זמן קצר בשוק העבודה גילינו ש'זה לא זה'.
אחרים הלכו ללמוד מה שאמא חשבה שיתאים לה(ם), ויש גם כאלה שפשוט הלכו עם החבר'ה...

ולעתים אנחנו פשוט נשארים באותו מקום שלא אוהבים, מבצעים כל יום עבודה שנראית לנו אפורה ומשעממת, חיים מסוף יום לסוף שבוע - וחווים כך חיים נטולי הנאה, סיפוק ומשמעות.
אנחנו נוטים להקריב את האושר שלנו לטובת שיקולים של נוחות, כסף או מעמד,
וחושבים שזו גזירה משמים.
זו לא.
אפשר לבחור אחרת.
קראו עוד...