כך הכל התחיל...

                                          

נעים מאוד, שי גנזיה.

לשעבר, פרפקציוניסט נוירוטי ואנטיפת על גבול המיזנטרופ.

וכיום, בחור לבבי, מחבק ופשרן, שמפריח חיוכים לכל עבר.

טוב, הגזמתי. גם אחרי חפיסת קלונקס שלמה לא תתפסו אותי מחייך.
האמת היא שרק התרחקתי קצת מגבול חֶבֶל מיזנטרופיה,
ואני עכשיו פרפקציוניסט בגמילה (מתמשכת. טרם דווח על תוצאות...).

אחרי 30 שנים על פני הכדור, תואר שני, נישואים, משכנתא, ילדים ועבודה קבועה –

מצאתי את עצמי משייט לי מעדנות בשולי ליבו של הַסַחְנֶה ההמוני והדביק,
שרובנו קוראים לו "החיים". שיוט סובטילי, שאנן, אדיש לסובב אותי. לא ממש מודע לעצמי (אבל משוכנע שכן).

כבר נכנסתי כמעט לצומת בואכה נווה שאננה, המואר יתר על המידה -

ובעודי משקיף בחיוך מנצח לעברו של שלט ה"ברוכים הבאים" שהקביל את פני,
פתאום שמתי לב שהאותיות הולכות ומיטשטשות...

אולי זה העיצוב שלהן במקור? לא, בטח משהו לא בסדר.

אבל איך זה יכול להיות? אני כבר ממש כאן!

הכל קרוב עד כדי נגיעה, ואני בכל-זאת לא מצליח לגעת.

הייתי מתוסכל.

איך ייתכן  שיש לי הכל, ובכל זאת משהו חסר?
למה זה כל הזמן מרגיש "כמעט"?

למה אחרי כל פסגה, כל מה שמחכה לי זו עוד פסגה?
למה תחושת הפספוס?

התחלתי לחפש תשובות.

אז גלשתי לי לאתרי ספרים וחיפשתי ספרים על החיים.

אבל כל מה שמצאתי היה ספרי מתכונים.

חיפשתי "חיים" – מצאתי "להוסיף תבלין לחיים" ו"מתוק מהחיים".

חיפשתי "בריאות" - מצאתי "תיאבון בריא".

חיפשתי "צמיחה" - מצאתי "מתכונים לצמחוניים".

התייאשתי.

אז חיפשתי אושר.

ולאיזו מלכודת נכנסתי...

"עצות טובות לאושר", "איך להיות מאושר בשישה שיעורים", "כך תגרום לאנשים לאהוב אותך
בדקה וחצי", "אושר עכשיו", "אושר אחר-כך", "אושר בהישג ידך", "אושר מאחוריך", "אושר לפניך",
"מפתח האושר", "סוד האושר", "אושר בצ'יק צ'ק"...

תכלס, שוב מצאתי ספרי מתכונים.

אז קניתי את "אינטליגנציה רגשית", של דניאל גולמן (הוצאת מטר).

וכך התוודעתי לעולם ה-EQ שפתח בפני אופקים חדשים לחלוטין.

תוך שאני צולל לתוך העולם החדש והמרתק הזה, יצא בעברית ספרו של טל בן שחר,

"באושר ובאושר". אחרי כל ספרי המתכונים שנתקלתי בהם, ניגשתי לספר הזה בחשש
ובהסתייגות לא קטנים.

התבדיתי.

בזכות הספר הזה וספרים נוספים שקראתי בעקבותיו (התחקיתי אחר הביבליוגרפיה בספר
ובלעתי בגרגרנות תזזיתית את כל מה שהצלחתי להניח עליו את ידי),
מצאתי את התשובה לאניגמה שלי:

הבנתי שאני אמנם נוסע על הכביש הנכון, בכיוון המדויק ובמהירות המרבית –

אבל בנתיב המקביל. זה של המשקיפים מהצד...

כל זה קרה לפני 4 שנים בערך.

מאז הספקתי לקרוא עוד עשרות ספרים ומאמרים בנושא, לקחת קורסים מתחום
האינטליגנציה הרגשית והפסיכולוגיה החיובית, להתנסות, להשתנות ומדי פעם גם לשתף
אחרים בכל אלו. מה יצא לי מכל זה תוכלו לקרוא בפוסטים הבאים.

היום אני יודע, שכל שינוי דורש טריגר.

ומודעות.

אם עוצמת הרדאר האישי שלך גבוהה, מספיק שחלק קטן ייפול מהפאזל של החיים,

כדי שתתחיל לחשוב במונחים של "סדר עולמי חדש".

קהי החושים שבינינו ימתינו לנקודת שבר דרמטית יותר, עד שיתחילו לשדר אותות מצוקה.

וחסרי המודעות ימשיכו לשייט. שיוט סובטילי, כפוי.
שאננים ומחויכים מבחוץ. עמוק פנימה - מנותקים ומבולבלים.

דבר אחד בכל זאת משותף לשלושתם:
הם רוצים להיות מאושרים.

כאן מתחיל המסע.

      

Every day I write the list
Of reasons why I still believe they do exist
(a thousand beautiful things)
And even though it's hard to see
The glass is full and not half empty
(a thousand beautiful things)
So... light me up like the sun
To cool down with your rain
I never want to close my eyes again
Never close my eyes
Never close my eyes

I thank you for the air to breathe
The heart to beat
The eyes to see again
(a thousand beautiful things)
And all the things that's been and done
The battle's won
The good and bad in everyone
(this is mine to remember)
So ...
Here I go again
Singin' by your window
Pickin' up the pieces of what's left to find

The world was meant for you and me
To figure out our destiny
(a thousand beautiful things)
To live
To die
To breathe
To sleep
To try to make your life complete

That is everything I have to say
(that's all I have to say)

A thousand beautiful things - Annei Lennox
Songwriter: Annie Lenox