פרי-פוסט: פרקליט במלכוד

"החיים לימדו אותי להיות פסימי". 

יומיים בלבד אחרי שפרסמתי את הפוסט האחרון, הייתי עד לשיחה בין עמיתים שהתרחשה בסמוך אלי, עם אדם המחזיק במשרה בכירה מרופדת בתנאים מפנקים - במקצוע מכובד ביותר.

"מה לעשות, ככה זה. מניסיוני, תמיד כדאי לצפות לגרוע מכל - כי ברוב הפעמים, תאמינו לי, זה מה שיקרה."

הפוסט האחרון עסק בדרך עקיפה גם באופטימיזם ופסימיזם, ועל כך שרוב המחקרים מציגים מסקנות די דומות, וממליצים לאמץ גישה חיובית לרוב הסיטואציות והאינטראקציות שלנו בחיים.

אבל...יש מקצוע אחד ששמור בו מקום של כבוד לפסימיות ולגישה שלילית, 

והוא דווקא אחד המקצועות החופשיים, היוקרתיים והמכניסים יותר: עריכת דין.

סטודנטים פסימיים הלומדים למקצוע הזה, משיגים תוצאות טובות יותר מסטודנטים אופטימיים; 

עו"ד פסימיים העוסקים במקצוע הזה, מצליחים יותר מעמיתיהם האופטימיים הבוחרים בו.

מתברר שאימוץ פילוסופיית "חצי הכוס הריקה" מולידה עורכי דין מוצלחים במיוחד.

אלא שלהצלחה הזו מתלוות גם כמה תופעות לוואי...

בסקר שנערך בארה"ב, 52% מעורכי הדין שם דיווחו על אי-שביעות רצון מחייהם.

בנוסף לכך, נמצא שבריאותם הנפשית ירודה והם מועדים יותר ללקות בדיכאון.

כמו כן, אחוז המתגרשים והאלכוהוליסטים ביניהם גבוה במיוחד - לעומת מקצועות חופשיים אחרים.

בשנת 1996 דווח, כי עורכי-הדין עקפו את רופאי השיניים והגיעו לראש רשימת המקצועות בהם 

אחוז המתאבדים הוא הגבוה ביותר (Greiner, 1996).במקצוע הזה, אולי יותר מכל מקצוע אחר, בולט באופן מובהק חוסר התואם שבין גובה השכר והתנאים המפנקים (המובטחים לטובים שבהם) - לרמת שביעות הרצון והאושר בחייהם. במילים אחרות, זו דוגמה קלאסית לביטוי "כסף לא קונה אושר". וניתן לשער שלא בעלי הפירמות הם הסובלים ביותר.

לא מפליא איפה שהסבה מקצועית או פרישה מוקדמת הן מחזה נפוץ יחסית במקצוע הזה.

אז למה דווקא המקצוע הזה?

סליגמן (2005[2002]: 201-210) מונה 3 סיבות עיקריות:

אימוץ גישה פסימית ככישור מקצועי הכרחי: מעורך דין טוב נדרש ומצופה לאמץ גישה פסימית ושלילית, כי היא מאפשרת לו לדקדק בפרטים, לצפות לנורא מכל, לתכנן מהלכים תוך העלאה של כל האיומים האפשריים והלא אפשריים, להתכונן בזהירות לכל הצרות והבעיות הקיצוניות ביותר שעלולות להתרחש במהלך המשפט. יסודיוּת וירידה לפרטים בבניית תרחישי קיצון והכנה לקראתם מבטיחים לעו"ד כמה שפחות "הפתעות" במהלך המשפט.

לחץ, לחץ, לחץ...

אלא שאת אותה גישה שהוא מאמץ לעבודתו – הוא גם 'לוקח הביתה', והיא מלווה אותו בשאר הפעילויות שלו: במשפחה, עם חברים, בזוגיות, בהורות ובפנאי. 

כפי שהוא מחפש אחרי כל מה שרע באדם הנתבע, כך הוא מוצא את כל אלו גם בביתו, באשתו או בחבריו. כשם שהוא רואה את כל הדברים שעלולים להשתבש במהלך המשפט של הלקוח שלו, כך הוא רואה כאלו גם בחייו הפרטיים.

החשדנות, הפדנטיות, הטוטאליות, ראיית השחורות, בניית תרחישי-קיצון – חיזוק התכונות האלה לא מגוּדָר רק לתחום המקצועי, והם משפיעים על מצבם הנפשי והכללי לרעה.

עבודה תחת לחץ ללא עצמאות: לחץ קיים בהרבה מקצועות אחרים, אולם כשנוספות ללחץ ולדרישות התובעניות גם מרחב תמרון אפסי ללא יכולת להפעלת שיקול דעת – מדובר בשילוב העלול להחמיר דיכאון ובעיות בריאות אחרות. המצב הזה מאפיין בעיקר עורכי-דין מתחילים וסטאז'רים (אבל לא רק): אלו מועסקים בדרך-כלל בעבודות צדדיות של מחקר, כתיבת דוחות, סידור תיקים, איתור מידע ארכיוני; הם כמעט ולא נפגשים עם לקוחות, לא מצורפים לישיבות, לא בונים תיק בשלביו המתקדמים, ולא מייצגים לקוחות בביהמ"ש.

הדבר מביא לבידודם, אי-ניצול יכולותיהם, לפרודוקטיביות נמוכה, וכתוצאה מכך לתסכול שמתבטא גם בחיים האישיים.

משחק סכום אפס: בשונה ממקצועות רבים אחרים, שהעיסוק בהם משפיע לטובה גם על הצד הנותן וגם על הצד המקבל (הוראה, אומנות, הדרכה, רפואה וכד') – עריכת דין בעידן הקפיטליסטי מקדש הממון, הפכה במהירות ל"משחק סכום אפס". צד אחד תמיד מפסיד, צד אחר תמיד מרוויח על חשבון המפסיד. עקרונות של צדק, מוסר והוגנות מפנים לא פעם את מקומם להשגת יעדים, שבכולם השורה התחתונה היא רווח כספי.

המכוונות לשורה התחתונה מחייב את עורכי-הדין להיות אנליטיים, ביקורתיים, מחושבים, תקיפים, עוינים – ומנותקים רגשית (לראות את הצד השני, לנסות להבין או להציע פשרה

הן פעולות שעלולות להיתפס כחולשה ולפגוע באינטרסים של עו"ד גם כלכלית וגם תדמיתית).

"דרך זו", כותב סליגמן, "גוררת אחריה השלכות רגשיות צפויות מראש אצל עורכי-דין: הם יסבלו מדיכאון, חרדה וכעסים בחלק גדול מהזמן" (סליגמן, 2005[2002], 206).

משחק סכום אפס - הכל או כלום

כמובן, שלא ניתן להכניס את כל עורכי הדין לסל אחד,יש תחומי התמחות בהם ההשפעות השליליות הללו פחות מורגשות, ישנם עו"ד שיעידו שהם לא מזדהים עם המתואר כאן, אחרים סובלים רק מחלק מהגורמים, ובוודאי שכל אחד מהם חווה רמות שונות של לחץ ונטל רגשי. כמו כן, יש לזכור כי המחקרים מסתמכים על נתונים בארה"ב ולא בכל העולם. 

ובכל זאת, לא ניתן להתעלם מהמספרים: עורכי דין חווים חוסר שביעות רצון ודיכאון פי 3.6 מהעוסקים במקצועות חופשיים אחרים.

אך האם זו גזירה משמים, שמגיעה כעסקת חבילה עם המקצוע?

נראה שלא בהכרח.

סליגמן מציע פתרונות הלקוחים מתחום הפסיכולוגיה החיובית עבור שניים מהגורמים שתיארתי.

לגורם הלחץ ואי-מתן שיקול דעת אין קשר ישיר לפסיכולוגיה החיובית, וסליגמן מפנה את מירב האחריות למעסיקים, ומעודד מתן מרחב חופש החלטה גדול יותר, שיתוף ומעורבות שלו בתיקים, ליווי שלו עם עו"ד בכיר אחר בתחילת דרכו – וזאת, כדי ליהנות מעובד שבע-רצון, פרודוקטיבי, משתלב, המרגיש חלק מהעשייה ועקב כך גם נאמן למקום העבודה לזמן רב יותר.

לשני הגורמים האחרים (גישה פסימית ומשחק סכום אפס), מציע סליגמן פתרונות שהם מעמודי התווך של הפסיכולוגיה החיובית, כדי לנסות ולאזן במידת מה את המצב:

1. כלים להתמודדות עם מחשבות פסימיות וגישה שלילית.

2. טיפוח, הדגשה וניצול של חוזקות חותם.

מהם חוזקות חותם?

איך מגבירים אופטימיות והרגשה חיובית כללית טובה?

קטע, אבל ממש במקרה, אלו בדיוק הנושאים של שני הפוסטים הבאים.

אגב, בכנסת הנוכחית (ה-18), מכהנים 16 עו"ד, 

המקצוע הזה מככב בכנסת יותר מכל מקצוע אחר.

האם זה אומר משהו?...מממ... 

   Shai Genezia שי גנזיה אושר happy happiness פסיכולוגיה חיובית אינטליגנציה רגשית positive psychology

אהבתם? תנו Like ושתפו!

קבלו פוסטים חדשים למייל:	אני גם כאן: