יום שלישי, 13 בספטמבר 2011

אושר על Hold (פרולוג)




האם אתה מאושר
?
האם את מאושרת?

אני משער שלרובכם אין ממש בעיה עם השאלה.
לגבי התשובה – זה כבר סיפור אחר.
וכיאה למסורת הישראלית, שבה עונים על שאלה בשאלה –
ברור לי שאתם מכינים הפצצה אווירית רצינית:



"רגע, תגדיר: מה זה אושר?", "מה, אתה מתכוון ממש מאושר, עם השלווה והנחלה והכל?",
"כשאתה אומר 'אושר' זה רק עכשיו או כל הזמן בלי הפסקה?", "השתגעת, איך אפשר להיות
מאושר כל הזמן במדינה הזאת?", "ת'אמת, נכון שאתה מהכת הסיינטולוגית הזאת של
טום קרוז?" "מה, זה מבחן כזה? כמה קיבלתי?"

תתפלאו, אבל לפי רוב הפרמטרים האובייקטיביים, אתם די מצופים לירות את התשובה "כן"
בשלוף. בלי להקדים לה שום גירוד מהוסס בפדחת ובלי לקנח אחריה בשום "אבל..." נאנח.
למה?
בעיקר בגלל שבעולם המערבי המפותח שאנו חיים בו היום, לרובנו יש הכל.
הרבה מעבר לגג מעל הראש, ביטחון יחסי, תחושת יציבות, פרנסה, מזון ובגדים

(מי אמר מאסלו ולא קיבל?). אנחנו בעלים של שלל אביזרים משוכללים, המקלים, מענגים ומשדרגים
את חיי היום יום שלנו בהרבה רמות: דירות מפנקות, רכב (אחד או שניים),
גאדג'טים יוקרתיים (סמארטפונים, לפטופים, טאבלטים), אנחנו נוסעים לחו"ל, קונים ומוכרים,
מחזיקים בגישה חופשית לערמות מידע, וחיים במדינות בהן דמוקרטיה וחופש ביטוי הן מובן מאליו.

לא נפלתם מהכסא, הא? ממש לא.

אני אפילו שומע כמה מכם מצטטים בזה הרגע את הוגת הדעות מ.פסקל ("מה'כפת לי").
צודקים. מה שיש לנו - כבר יש לנו (וזה תכלס, די obvious עבורנו).
ואף אחד לא יקרא את רשימת המכולת הזו ויגיד "וואללה, עברתי מהפך. מעכשיו אני מאושר,
מסופק, הכל טוב. תודה!".
לכולנו חסר משהו (או "משהויים"), ולכן יותר מתקבל על הדעת, שתחשבו משהו כמו:
"כן, אתה צודק, אבל הייתי מאושר אם רק _____(השלימו את המשפט. אפשר להיעזר בדוגמאות:
'הייתי מוצא כבר זוגיות'/ 'הייתי יורד X קילו'/'הייתי נכנסת להריון'/'הייתי מוצא עבודה'/
'הייתי עובדת פחות שעות'/
'הייתי משלימה עם הבת'/'הייתי מוצא כבר דירה'/'הייתי סוגר את החודש').
באמת, הרבה מכשולים עומדים בינינו לבין מימוש האושר האישי שלנו.
ולכן אולי כבר לא כל כך מדהימה העובדה שבמקביל לעלייה ברמת החיים שלנו,
עולה איתה יד ביד גם רמת אי האושר
. והנה כמה נתונים:
  • כיום כ-60% מאוכלוסיית ארה"ב סובלת מדיכאון (בשלב כלשהו במהלך החיים)
  • בעוד שהגיל הממוצע להופעת הדיכאון הראשון בשנת 1958 היה 30,כיום הגיל הממוצע הוא 14.5
    (בישראל
    1 מכל 5 ילדים מדווח על סימפטומים שמזוהים עם דיכאון).
  • ב-30 השנים האחרונות, ההכנסה הריאלית בארה"ב עלתה בשיעור של 16%.
    לעומת זאת, אחוז האנשים שהגדירו עצמם מאושרים מאוד, ירד מ-36% ל-29%.
  • שיעורי הדיכאון בארה"ב היום גבוהים פי שניים משהיו בשנות ה-60.
  • בתוך 50 שנה הבריטים שילשו את עושרם. זה לא עזר מי יודע מה לנתוני האושר:
    בעוד שב-1957 52% מהם אמרו שהם מאושרים, ב-2005 אמרו אותו דבר רק 36%.
  • הצמיחה הכלכלית המהירה בסין מקבילה לעלייה המהירה בשיעורי הדיכאון והחרדה
    בקרב מתבגרים.
    (בן שחר, 2008, עמ' 11; סליגמן, 2005, עמ' 189; קפלן).

אם תשאלו חוקרים בתחום מה הסיבות לעלייה הדרמטית הזו בשיעור הופעת הדיכאון
בחברה המודרנית, חלק מתשובותיהם ימנו כנראה את הדברים הבאים:
א. שינוי סגנון החיים וההתמודדות הקשה (הגוררת אחריה לחצים נפשיים) בחברה  תחרותית מאוד,
    שההישגיות בה מועלית על נס, והצלחה אישית נמדדת בחוסן כלכלי
    (מי מצליח יותר? מי משפיע יותר? למי יש ג'יפ יוקרתי יותר? למי יש בית מפואר יותר?
    למי יש הכנסה גבוהה יותר?)
ב. התרחקות ממעגלים חברתיים מסורתיים כמו משפחה ודת.
    שני מוקדים קהילתיים -חברתיים בעלי עוצמה, שבשנים האחרונות מאבדים את אחיזתם
    ומרכזיותם בחיי הפרט, לטובת מימוש הסיפוק האישי.
ג. ובהמשך לסעיף הקודם:
אינדיבידואליזם. התרכזות בסובייקט האישי, בדימוי העצמי,
   בהערכה העצמית. כל הצלחה וכישלון הופכים אישיים יותר, ולכן משמעותיים ודרמטיים יותר
   בארגון חיי הפרט  – ומגבירים חרדה ולחץ.
ד. הקִדמה מביאה איתה גם פן של ניתוק חברתי:
    אנחנו מסמסים במרץ, שולחים מיילים, מצ'וטטים באינטרנט,
    עושים
Like בפייסבוק, מצייצים בטוויטר, ומה לא?
    לא מדברים פנים אל פנים. מכירים הרבה nicknames אבל הרבה פחות פרצופים.


מהרבה בחינות, הפרט בחברה הופך הרבה פחות חברתי, ויותר מרוכז בעצמו,
מכונס אל עצמו – ובודד.
בידוד שאנחנו מביאים על עצמנו.



כבר במאה הרביעית אמר אריסטו:
"אושר הוא המשמעות והתכלית של החיים, הייעוד והמטרה של הקיום האנושי"

גם הדלאי למה קבע זה מכבר:
"תכלית חיינו היא אושר, עצם תנועת חיינו היא לעבר אושר"

ואפילו גדול הפילוסופים המקראיים, פסימי ככל שיהיה, ידע:
"ומתוק האור וטוב לעינים לראות את-השמש" (קהלת, יא, 7).

אבל איפה הם ואיפה אנחנו...
שינסו הם להיות מאושרים עם 3 ילדים, משכורת רעב, בוס מעצבן וכלב
(לא, הכלב הוא לא כינוי לבעל...).
ובכלל, מה לכל זה ולפסיכולוגיה? ממתי אי-אושר הפך להפרעה נפשית?


האם אתה מאושר
?
האם את מאושרת?
הדקו חגורות,  אנחנו מתחילים.


 


V4X7U5JZAAYF
אהבתם? תנו Like ושתפו!

קבלו פוסטים חדשים למייל:

אני גם כאן:

2 comments:

  1. בדיוק בזמן תפס אותי האתר הזה.
    כתוב מעניין וזורם בכיף.לא הרגשתי כמה קראתי
    ממתינה לאוקטובר..(-: מיקה

    השבמחק
  2. עובדות מעניינות מאוד..מחכה לאוקטובר..:)

    השבמחק

מסכימים? חושבים אחרת? רוצים לשאול? לבקש?
זה המקום שלכם להגיב, לקחת חלק, להשתתף ולהשמיע את דעתכם.
קדימה!